כניסה לתחום

10 עובדות כואבות שכל מעצב UX צעיר חייב להפנים

סם הרפר | 24 באוגוסט 2020

לאחרונה קראנו את המאמר של סם הרפר, מעצב UX מארה״ב, על חלק מהמיתוסים על שוק העבודה בתחום חווית המשתמש. המאמר שלו עשה המון רעש וידענו שאנחנו חייבים לתרגם אותו לעברית.
מביאים לכם כאן את עיקרי הדברים.

עיצוב חווית משתמש נחשב כיום לתחום החם ביותר לפרוץ בו, וקרוב לוודאי שימשוך אליו עוד הרבה מתעניינים נוספים בעקבות מגפת הקורונה.
בין אם אתם נמצאים כרגע בתחום שאתם לא מחוברים אליו, מאסתם בו ובחוסר ההזדמנויות שהוא מביא איתו, או שאתם אקדמאיים שמכוונים לעסוק בתחום ה UX עם סיום הלימודים, כנראה ששמעתם על הרבה הזדמנויות מדהימות שיש לתחום הזה להציע.

לפני שנצלול לעומקו של המאמר, בואו נדבר רגע על הצד החיובי של הדברים. אני חייב להודות שכמי שצלח את ה UX Bootcamp ועבד בתחום במשך שנים, זאת הייתה בחירת הקריירה הטובה ביותר נכון לעכשיו. אני נהנה ממגוון משרות, במקומות שונים בהם הייתי רוצה לחיות, נהנה משכר הוגן, אתגרים ויצירתיות בפתרון בעיות.
אני גם אוהב מאוד את הגמישות שקיימת במשרות טכנולוגיות, כמו האפשרות לעבודה מהבית (בעקבות הקורונה שאילצה הרבה חברות טכנולוגיה לעבור למתכונת של עבודה מרחוק, הפרודוקטיביות ומידת שביעות רצון העובדים עלו).

יחד עם זאת, יש כמה עובדות שכל אלה שרוצים להיכנס לתחום הזה חייבים לדעת. 
עובדות שיציגו את התחום הזה באור פחות חיובי מכפי שהוא מצטייר בעייני כולם.

Bootcamps ותוכניות UX נוספות, נוטות לשווק את התחום הזה באופן מטעה ע״י שימוש בהצהרות כמו:

אני לא מתכוון לומר שבאמירות האלה אין טיפה מין האמת, אבל הן יוצרות ״ביקוש מוגזם״ למעצבי UX ומרמזות על תנאי סף נמוכים לכניסה לתחום.
נוצר הרושם שכל מי שנרשם ל-Bootcamp, עובר את המבחנים ומקבל תעודת גמר, יכול לעסוק בתחום ללא כל צורך להוכיח יכולות וכישורים כלשהם.
זה אוטומטית מעלה את השאלה: עד כמה זה מוריד את איכות כוח העבודה?
זה נשמע כאילו כל שעליכם לעשות הוא להירשם לתכנית בת X שבועות או חודשים ולחכות שגוגל יגיעו לדפוק לכם על הדלת עם הצעה לעבור לעיר מגורים אטרקטיבית שם תחיו בחדר מלא במזומנים.

הבעיה היא לא בתעשייה עצמה, אלא באופן שבו משווקים אותה. בוגרי Bootcamps נוטים להאמין שמחכה להם מקום עבודה מובטח באחת מעשרת חברות הטכנולוגיה המובילות בעמק הסיליקון, תוך לא יותר מ-12 שבועות, כאשר בפועל, התלמידים בקושי מגרדים את קצה עולם התוכן של עיצוב חווית המשתמש, ולפעמים אף לומדים ממרצים שלא עבדו אפילו יום אחד בתחום.

נתקלתי בלא מעט מאמרים שיווקיים המנסים לקדם תוכניות לימוד כאלה ואחרות, שמציגים כמה נפלא הוא תחום חווית המשתמש. ובמקביל, יש מעט מאוד מאמרים שמציגים את התמונה האמיתית. אין ספק שכדי לקבל תמונה מלאה שמשקפת את התחום באופן אובייקטיבי, יש להיחשף למאמרים משני הסוגים.

אמנם המאמר הזה נכתב במטרה לעודד, אך איני יכול לצפות בדבש את הנושא (וזה גם לא יועיל לאף אחד) כי בסופו של דבר, ההכרות עם המגבלות, תועיל לכם בטווח הרחוק.

 

1. אתה (עדיין) לא המועמד המושלם שמעסיקים מחפשים

אם יצא לכם לעבור על מודעות דרושים בהן מחפשים מעצבי חווית משתמש, כנראה ששמתם לב שהדרישה היא ל 3-5 שנים של ניסיון לפחות. והרבה מהתפקידים האלה דורשים מעצבי חווית משתמש בכירים.

הם מחפשים אנשי מקצוע בעלי ניסיון מוכח, שיוכלו להעלות את מדדי החברה, ידעו לעבוד היטב בצוותים ולעמוד באתגרים מורכבים שונים. אבל הדרישה החשובה מכל – הם מחפשים מישהו שחברה אחרת ראתה בו מספיק פוטנציאל בשביל להמר עליו ולתת לו ״להתאמן״ אצלה.

האמת היא שאף אחד, בין אם אדם פרטי או חברה, לא רוצה להיות הראשון שלוקח סיכון משמעותי על מישהו.
הוגן או לא, אנשים ללא ניסיון נחשבים למועמדים בעלי ״סיכון גבוה״.

אנחנו נתקלים בתפיסה הזאת כל הזמן. זה נע בין החשש לטעום טעם גלידה חדש מהפחד שזה יהיה מגעיל ובזבוז כסף, ומגיע עד למולטי מיליונרים שנזהרים מלהשקיע בסטארטאפים חדשים. במיוחד כאשר למייסדים יש מעט, אם בכלל, ניסיון בסטארטאפ.

אני יודע שזה מתסכל מאוד היות ואתם מחפשים את העבודה שתייצר לכם את הניסיון, אבל לא תוכלו להשיג אותה ללא ניסיון.

חברות רוצות לייצר רווח, לא להיות חברים שלכם. הן לא יודעות כמה טובים תהיו אם עדיין לא הוכחתם את עצמכם. אם תתגלו כעובדים נוראיים, הן יאלצו להתמודד עם העובדה שהן עשו גיוס לא מוצלח שעלה להן הרבה כסף, משאבים וזמן להכשיר אותכם על מנת שתוכלו לפצות על חוסר הידע והמיומנות שהגעתם איתו.

למרבה המזל, זה הופך להיות קל יותר למצוא עבודה ברגע שיש לכם ניסיון. במקרה שלי, לקח לי 8 חודשים מרגע סיום הלימודים ועד שהתקבלתי לתפקיד ה-UX הראשון שלי.

לתפקיד השני שלי, אליו הגעתי עם שנה וחצי של ניסיון, לקח לי להגיע 8 שבועות בלבד.

וכשפוטרתי מתפקידי האחרון מסיבות הקשורות למגפת הקורונה, לקח לי אפילו פחות מ-3 שבועות למצוא עבודה חדשה.

אפילו ניסיון של מספר שנים בודדות הן עולם ומלואו בתחום ה-UX.
אני חושב שלשכנע מישהו להמר ולקחת סיכון עליכם, זה האתגר הקשה ביותר מולו תיאלצו להתמודד במהלך קריירת ה-UX שלכם. הנחיתה בתפקיד הראשון עוד לפני שנכנסתם באופן רשמי לשוק, הוא האתגר הקשה ביותר.

***

2. אין לך הרבה כוח מיקוח (כרגע)

כן אני יודע שזה מבאס. יש לכם כל כך הרבה דרייב ואתם רוצים להוכיח כמה תועלת אתם מסוגלים להביא לעיצוב חווית המשתמש. תהיו מוכנים להשקיע שעות ארוכות אל תוך הלילה ותהיו מוכנים להתמודד עם תנאיי עבודה שאינם אידיאליים במיוחד, הכל כדי לזכות בתפקיד הראשון הזה.

אבל האמת היא שאף אחד (עדיין) לא לקח עליכם את הסיכון, שיגרום לחברות אחרות להתלבט אם לעשות זאת.

במידה ובמקצוע הקודם שלכם לא הייתה מעורבת בנייה של ממשק המתבסס על עיצוב מרשים כמו: Airbnb, כנראה שהסיכויים שלכם לא גבוהים במיוחד.

אני זוכר שיחה שהייתה לי בלינקדאין, שיותר מאוחר התגלגלה גם לטלפון, עם מעצבת UX ששאבתי ממנה השראה. כששאלתי אותה על התעסוקה שלה, היא סיפרה לי שהיא עובדת בחברת ייעוץ, משתכרת בשכר גבוה מאוד ומטיילת הרבה בעולם במסגרת התפקיד. היא הרוויחה משכורת בעלת 6 ספרות מיד עם סיום הלימודים, ואם זה לא מספיק, היא הייתה רק בשנות ה-20 לחייה.

וואו זה מדהים! אני זוכר שאכלתי נודלס ראמן ובקושי הצלחתי לסגור את החודש, במהלך הלימודים וגם אחריהם. ״למה את רוצה לעזוב את מקצוע שלך?״ שאלתי אותה.

היא אמרה לי שהיא לא מרוצה מתפקידה הנוכחי ושהייתה רוצה לעשות משהו קצת יותר יצירתי.

היא הייתה ממוקמת אז באיזור מאוד מפותח טכנולוגית. ושאלה אותי האם יהיה לה קל למצוא עבודה למתחילים?

היססתי לרגע, אבל אז סיפרתי לה שלמעלה מ-500 חברות דחו אותי, ונאלצתי לעבור ברחבי המדינה למקום שמעולם לא גרתי בו (ולא הייתה לי שום כוונה לעבור אליו לפני ההצעה) כדי להתקבל למקום עבודתי הראשון בתחום ה-UX.

הסברתי לה שיקח לה לא מעט זמן למצוא עבודה, במיוחד באיזור הזה של המדינה, מכיוון שהשוק כאן מוצף במעצבי UX. שלא לדבר על כך שמקומות עבודה כאן דורשים אנשים עם שנים של ניסיון בתחום.

הצבתי בפניה את השאלה שאני שואל את כולם:

״דמייני שהציעו לך את משרת ה-UX הראשונה שלך, אלא שלצורך כך תצטרכי לחיות באמצע שום מקום, איפה שלוהט בקיץ וקפוא בחורף. השכר שלך נמוך ואת לא מכירה שם אף נפש חיה, אבל כל הצרכים שלך נענים.
את לא תצטרכי לחיות שם לנצח, אבל זה יקנה לך את שנות הניסיון הנדרשות למשרה הבאה עליה תתמודדי.
האם היית לוקחת אותה?״

(כמובן שהמצב לא חייב להיות קיצוני עד כדי כך, אבל השאלה הזו עוזרת לי לזהות את מידת הרצינות של האדם שעומד מולי).

התשובה שלה? ״לא, לא הייתי עוברת בשביל זה״.

ניסיתי לנסח מחדש את השאלה עם דגש על כך שמעצבי UX בתחילת דרכם, חווים קשיים במציאת התפקיד הראשון שלהם בתחום, ולכן לא כדאי להיות בררניים בהתחלה, אבל זה נהיה קל יותר ככל שצוברים יותר ניסיון.

ואז שאלתי אותה שוב את אותה השאלה בתקווה שהפעם היא תשנה את דעתה ותצליח להבין שזה אכן יהיה צעד חכם לעשות.

התשובה שלה? ״לא, עדיין לא הייתי עושה את זה. אני מאוד אוהבת את המקום בו אני גרה ויש כאן סצנה טכנולוגית מעולה. אני מוכנה לקחת בחשבון רק מקומות עבודה במרחק נסיעה של עד שעה ממקום מגוריי״.

וואו, אני גרתי באיזור מאוד מפותח מבחינה טכנולוגית (כשהייתי מעצב UX מתחיל) ועדיין למצוא שם עבודה, הייתה כמעט משימה בלתי אפשרית עבורי.

ואז היא ניסתה לברר כמה תרוויח בתפקיד הראשון שלה ושאלה האם זה יתקרב למשכורת 6 ספרות שהייתה לה במקום עבודתה הקודם? (לא סימן טוב).

הסברתי לה שבתפקיד ה-UX הראשון שלי (כמו בהרבה משרות UX אחרות למתחילים) הרווחתי פחות ממשכורת של מורה בבית ספר יסודי, ושצריך לעבור כברת דרך רצינית של מספר שנים לפחות, כדי להגיע לאותן משכורות שמספרים עליהן ב-Bootcamps, והדבר החשוב מכל – קריירה לא בוחרים על סמך שכר.

בין השתיקה המביכה שהגיעה לאחר מכן, לבין סימני האכזבה, הרגשתי שאפשר לחתוך את המתח בסכין. בסופו של דבר סיימנו את השיחה בכך שאיחלתי לה הצלחה בהמשך המסע שלה.

חשתי אכזבה עמוקה לאחר שניתקתי. זאת הייתה מישהי ללא ניסיון ב-UX שרצתה לקבל באופן מידי את השכר וההטבות שקיבלה ממקום עבודתה הקודם, בתנאים שלה ובאיזור הנוחות שלה.

אמנם אין דבר רע בלהבין שאתה לא אוהב יותר את תחום העיסוק הנוכחי שלך, אבל אתה מוכרח להישאר מחובר לקרקע ולהבין שאתה לא יכול לשלוט בשוק, למעשה ההפך הוא הנכון.

אני כמובן לא מנסה להשליך את המקרה הזה על הכלל, ולא מתכוון לומר שלא אמורים להיות לכם סטנדרטים מסוימים בכל הקשור לקריירה שלכם. ואני מבין שזאת דוגמא למקרה קיצוני יותר, מסוג התלמידים הממוצעים שמגיעים ללמוד ב-Bootcamps ובתוכניות אחרות.

אבל עדיין חשוב לבדוק היטב את האגו שלכם, רגע לפני שאתם נכנסים לתחום. אף אחד לא מתחייב בפניכם על עבודה בתחום ה-UX, ובטח שלא משרה התחלתית בשכר של 6 ספרות, שעומדת בדיוק מוחלט בקריטריונים שלכם.

***

3. יתכן שתצטרך לעבור דירה, ככל הנראה למקום שלא תתנגד לגור בו (זה לא בהכרח דבר רע)

העלתי מקודם את הנקודה הזאת כי אני חושב שהמעבר הזה פותח הרבה הזדמנויות חדשות שהמיקום הנוכחי שלכם לא יכול כנראה לספק.
לרוב, מוכרים, למעצבי UX צעירים, את הפנטזיה שיעברו לעמק הסיליקון מיד לאחר שיסיימו ללמוד, ירוויחו ארגזים של כסף ויחיו באושר ועושר במשרד עם ארוחות קייטרינג, בירה בברז ובילויים בחדר משחקי הוידאו.

אני יכול לומר לכם שב-99.99999% מהזמן, זאת לא המציאות.

האמת שהיא שמרכזי הייטק מובילים כמו סיאטל, סן פרנסיסקו, אוסטין, ניו יורק, לונדון ותל אביב, כבר מוצפים במעצבי UX שרבים מהם בעלי ניסיון של שנים. למגייסים יש מבחר עצום של אנשי מקצוע מיומנים מהערים הללו, כך שלעיתים קרובות הם פשוט יתעלמו מכל פנייה שהיא מחוץ למדינה או פנייה של אנשים חסרי ניסיון.

המלכודת הנפוצה שבה נופלים הרבה מעצבי UX צעירים, היא ההנחה שמגורים בסביבת מרכזי הייטק, יוכלו להזניק להם את הקריירה מהר יותר.
עם זאת, ממה שאני ראיתי, ההפך הוא הנכון. השוק במקומות האלה מוצף באנשי טכנולוגיה מיומנים שכבר גרים שם ומתמודדים על אותן המשרות, מה שמקשה על אנשי ה-UX המתחילים למצוא עבודה.

הבעיה כשאתה מכוון לאיזורי הייטק ספציפיים, היא שיש בהם עודף היצע של מעצבי UX מיומנים המתמודדים על אותם התפקידים, מה שמקטין את הסיכויים שלך למצוא תפקיד התחלתי. בכך אתם גם מתעלמים מהזדמנויות אחרות באיזורים אחרים במדינה, שיותר פתוחים לקבל עובד חדש ללא ניסיון.

נתקלתי בהמון אנשי מקצוע שכיוונו את כל המאמצים שלהם לכיוון ערים עם סצנת הייטק גדולה ומוכרת, ועברו אליהן רק כדי להיווכח שהרבה יותר קשה לנחות בעמדת דגיגון קטן בבריכה גדולה עם דגים ענקיים. וכך הם העבירו חודשים (אם לא שנים), ללא עבודה בתחום.
מנגד, אנשים שהיו פתוחים להזדמנויות חדשות, הצליחו להשיג משהו הרבה יותר מהר, במקומות שאותם הקולגות שלהם בכלל לא לקחו בחשבון.

האם זה אומר שאי אפשר להתקבל לתפקיד ראשוני זוטר באחד ממרכזי ההייטק הגדולים?
אני לא יכול לומר בוודאות, כי בסופו של דבר הכל אפשרי ואני רק מספר מניסיוני האישי. אני בעצמי לא הצלחתי למצוא משרה באחת מהערים האלה.
הנקודה שהיא שיש המון מקומות בהם תוכלו למצוא את התפקיד הראשון שלכם בשוק טכנולוגי שאינו מוצף כל כך.
אם כי ייתכן שזה לא יהיה המקום בו חלמתם להיות.

הלו, אני עברתי לאורכה ולרוחבה של המדינה כדי להתקבל למשרת ה-UX הראשונה שלי שהייתה בעיירת קולאג׳ים בטנסי. אני חייב להודות שזאת לא הייתה הבחירה המועדפת עליי כשהתחלתי את קריירת העיצוב שלי, אבל הגמישות והנכונות שלי לעבור ברגע שקיבלתי את ההצעה, הם אלו שפתחו לי בסופו של דבר, הזדמנויות גדולות יותר במציאת עבודה התואמת את הדרישות שלי בהמשך.

והניסיון שתצברו, זהה במשקלו מבחינת התעשייה, לא משנה היכן צברתם אותו. שנתיים של ניסיון UX בדקוטה הדרומית, יהיו זהות לשנתיים של ניסיון UX בסן פרנסיסקו או ניו יורק.

היתרון המובהק בלהיות פתוח לרילוקיישן למקומות מהסוג הזה, הוא שבזמן שהביקוש המטורף למשרות טכנולוגיות, מתרכז סביב ערים ידועות כמו סן פרנסיסקו וניו יורק, הערים הקטנות יותר והפחות פופולאריות מבחינה טכנולוגית, מציעות הזדמנויות רבות יותר.

בשווקים אלו, יש היצע נמוך יותר של אנשי טכנולוגיה מיומנים שגרים שם, ולכן אלו שווקים שקל יותר לחדור אליהם ולעשות בהם את דריסת הרגל הראשונה בתחום.

אם אתם מסגולים להיות ניידים, אני ממליץ לכם לגשת למשרות בשווקים פחות רווים.
לא משנה מה תבחרו לעשות, אני ממליץ לכם לחפש עבודה בראש פתוח כדי להיות מסוגלים לזהות הזדמנויות כשאתם נתקלים בהן. אתם עשויים להיות מופתעים לטובה ואסירי תודה שהלכתם על ההזדמנות שניתנה לכם, אפילו שהיא לא הייתה הבחירה הראשונה שלכם מלכתחילה.

***

4. עבודת ה-UX הראשונה שלך (או השתיים הראשונות) כנראה תהיה בשכר נמוך, וזה בסדר

כפי שכבר דיברנו, המשכרות ההתחלתית שלכם כמעצבי UX, באופן כמעט וודאי, לא תהיה בעלת 6 ספרות, אלא אם כן קיבלתם באופן מקרי הצעה טובה להפליא בעמק הסיליקון.

Bootcamps ומוסדות חינוך אחרים המלמדים עיצוב UX, מוכרים את עצמם בדרך כלל, באמצעות השכר הגבוה שהבוגרים יוכלו להרוויח בחוץ.
ואם להיות כן, הלוואי שלא היו פועלים באופן הזה, היות וזה מייצר ציפיות לא מציאותיות בקרב המעצבים הצעירים.

כפי שציינתי קודם, המשכורת הראשונה שלי לא הייתה גבוהה בהשוואה לסטנדרטים המקובלים בהייטק, אבל (לרוב) לא היה לי איכפת. פשוט שמחתי על כך שמצאתי עבודה ראשונה בתחום.

תפקיד ה-UX השני שהגיע לאחר מכן, למרות שהרווחתי בו שכר גבוה יחסית, הוא עדיין לא היה קרוב למשכורות העתק שעליהם דיברו ב-Bootcamps.

כמובן שהרבה יותר סקסי למכור לתלמידים חלום על הרים של כסף שיוכלו להרוויח מיד עם סיום הלימודים, מאשר לקבל מציאות שבה המשכורת הגבוהה שהם חולמים עליה, תגיע רק לאחר שנים ארוכות של עבודה מסורה וניסיון מוכח בתחום.

יחד עם זאת, אציין ששמעתי על אנשים שהגיעו היישר מה-Bootcamps לתעשייה, והרוויחו משכורות נהדרות כבר מההתחלה. אבל אלה לרוב אנשים בעלי ניסיון בתחום שמתקשר לעולמות החווית משתמש, והם משתמשים בו בכדי להשלים את הידע הנדרש למשרת ה-UX החדשה שלהם. כמו למשל אנשים מאוד מנוסים בתחום הייעוץ עסקי ועולמות הסטארטאפ.

***

5. Bootcamp או כל מוסד לימודי אחר, לא מבטיח לכם עבודה, למרות כל מה שהם מספרים לכם

כן כן.. אמרתי את זה.

רק בגלל ש-Bootcamp כזה או אחר מוכר לכם הבטחות שתוך X  זמן מסיום הלימודים תהיה לכם עבודה, או שהם מדברים על כך שזה התחום ״החם״ והמבוקש ביותר לפרוץ אליו, לא אומר בהכרח שאכן תמצאו עבודה בקרוב, אם בכלל.

במקרה שלי, נדרשו לי 8 חודשים למצוא את מקום עבודתי הראשון לאחר שסיימתי ללמוד ב-Bootcamp (טווח זמנים נפוץ ומקובל מאוד בקרב בוגרי Bootcamps) וגם אז, הרגשתי בר מזל שהצלחתי למצוא את המקום בו התחלתי.

ברור לי שזה גם יכול להיות גרוע יותר אצל אחרים. אחת הבוגרות שדיברתי איתן סיפרה לי שכבר עברה שנה וחצי מסיום הלימודים מבלי שקיבלה אפילו הצעת עבודה אחת.
יש אנשים שכל כך מאסו בחיפושים עד שהם החליטו לחזור למקומות העבודה הקודמים שלהם, עם כל הידע ב-UX שרכשו (ופחות אלפי דולרים בחשבון הבנק), אבל ללא עבודה אליה הם ייחלו.

אף אחד לא יכול להתחייב על האופן בו חברות מגייסות או על האופן שבו השוק מתנהג.

הרוב המוחלט של משרות ה-UX מבקשות מינימום 3-5 שנים של ניסיון. ומתוך אלפי המשרות עליהן עברתי, מעולם לא נתקלתי במשרה שחיפשה מישהו ללא ניסיון שזה עתה סיים ללמוד.

ומה שמחמיר את המצב אפילו יותר, זה שהרוב המכריע של המקומות בהם עושים סטאז׳, מקבלים אליהם רק את תלמידי המכללה, מה שמקשה אף יותר על תלמידי ה-Bootcamps שרובם בעלי תואר ראשון (לפחות) שעושים הסבה מקצועית ומעבר לקריירת UX מתחום אחר, ולכן מסתבר שאינם זכאים להתמחות.

האם זה אומר שמצבם של בוגרי ה- Bootcamps אבוד? לא. אני, כמו רבים אחרים שעשו הסבה לעולם ה-UX מתחום אחר, חיים עם העובדה שזה אמנם מאתגר להיכנס לתחום הזה, אך בהחלט אפשרי.

עליכם להגיע מוכנים כדי להבין מול מה אתם עומדים. אני בקשר עם בוגרי Bootcamps כל הזמן ותמיד שומע מהם כמה קשה זה למצוא עבודה ראשונה בתחום. ובהסתמך על הניסיון האישי שלי, לא נותר לי אלא להסכים.

מנסיוני האישי, גם בוגרי Bootcamps שהצליחו להתברג בהצלחה למשרה מלאה כמעצבי UX, עוברים לרוב חודשים של חיפושים עד שמצליחים להשיג עבודה.

האם זה אומר שאנשים לא מתקבלים לעבודה מיד לאחר ה-Bootcamp? לא בהכרח. שמעתי גם על כמה מקרים יוצאי דופן בהם אנשים הצליחו למצוא עבודה מיד לאחר ה-Bootcamp או אפילו במהלכו. אבל אלה לרוב אנשים בעלי קשרים מאוד חזקים, שהצליחו באופן מובהק להמיר את היכולות והכישורים שלהם מתחום העיסוק הקודם שלהם, אל עולם ה-UX, שיפצו על חוסר הניסיון שלהם, בשילוב עם המון מזל ותיזמון מושלם.

בכל אופן, זה לא המקרה בקרב הרוב המוחלט של בוגרי ה-Bootcamps.

***

6. אתה מעצב חווית משתמש ג׳וניור, במקרה הטוב

לשלם כמה אלפי דולרים כדי ללמוד עיצוב UX, לא יהפכו אתכם אוטומטית לג׳ייקוב נילסן או ג׳ארד ספול הבאים. ואתם גם לא הופכים להיות אוטומטית סטיב ג׳ובס הבא, רק בגלל שלמדתם כמה יסודות בעולם החווית משתמש.

כן, אני יודע שהטייטל ״ג׳וניור״ קצת צורם לפעמיים, במיוחד אם בקריירה הקודמת שלכם עבדתם בדרג בכיר כלשהו ואתם מעל גיל 30/40/50.
אף אחד לא אוהב להיות בתחתית הסולם, אבל זאת הנקודה ממנה כולם מתחילים.

אתם לא תובילו אסטרטגיות מורכבות בפרויקט, אלא תדווחו למנהל המקצועי שלכם או לראש הצוות, ותעבדו עם מעצבי UX בכירים שרבים מהם עשויים להיות צעירים מכם אך מנוסים מכם בשלב זה.

אתם צריכים לקבל את זה בהבנה ולזכור שגם הזמן שלכם לטפס בסולם יגיע. אבל עליכם להיות סבלניים ולקבל את המקום בו אתם נמצאים ולשאוף לתת ערך רב ככל האפשר לצוות שלכם.

***

7. קרוב לוודאי שאתה יודע על עיצוב חווית משתמש, הרבה פחות ממה שאתה חושב

האם אי פעם שמתם לב שככל שאתם לומדים יותר על נושא מסוים, כך אתם מגלים שאתם יודעים עליו פחות?

במונחים פסיכולוגיים התופעה הזאת נקראת: אפקט ה-Dunning Kruger 

אפקט ה-Dunning Kruger הוא גרף המתאר את המסלול שעובר הידע שלנו, ככל שאנחנו יותר לומדים על נושא מסוים. ככל שמישהו פחות מנוסה בתחום מסוים, כך הוא חושב שהוא מבין בו יותר. ובמקביל, ככל שמישהו צובר יותר ידע, כך הוא מבין כמה מעט הוא יודע על אותו התחום.

כשאתם נכנסים לראשונה לתחום עיצוב ה-UX, מאוד חשוב להיות כנים עם עצמכם ולהבין היכן אתם ממוקמים בגרף. בוגרים שזה עתה סיימו ללמוד ומחפשים עבודה, עשויים לחשוב שהם יכולים לקחת על עצמם עולם ומלואו, כאשר בפועל הם נמצאים על הנקודה המסוכנת ביותר על הגרף: נקודת השיא שנקראת גם ״נקודת הטיפשות״.

(כמובן שזה לא אומר שמי שבנקודה הזאת הוא טיפש, ״נקודת הנאיביות״ היא מונח שיוכל קצת יותר להתאים. אבל המטרה כאן היא לחלוף על פני הנקודה הזאת כמה שיותר מהר, להגיע לנקודת ייאוש שממנה תתחיל עלייה, במסגרתה נצברת חוכמה שתגיע דרך ניסיון).

אספר מנסיוני האישי שמעולם לא ניתקלתי בכמות כה גדולה של אנשים בלינקדאין שמציגים את עצמם כסוג של ״חדי קרן״ מין המניין, שמסגולים לעשות פשוט הכל. החל ממחקר ולעד לארכיטקטורת מידע, אסטרטגיה, ווירפריימס, ועד ל-UI מוקאפ ואפילו בעלי ידע ב-HTML ,JAVASCRIPT, עיצוב גרפי, שיווק ומה לא..

כל כך הרבה מאותם ״חדי הקרן״ לא עבדו אפילו יום אחד בתחום. ובכל זאת הם טוענים שמסוגלים לעשות הרבה יותר מאנשי מקצוע עם יותר מ-20 שנות ניסיון בתחום, שעברו מדורי גהנום בכדי לרכוש לעצמם ניסיון ויכולות כמעצבי UX.

אני לא רוצה להעמיק מידי בנושא הזה במאמר, אבל אני מפציר בפניי מעצבי UX מתחילים, להיות כנים בכל הנוגע לכישורים שלהם. הכרות עם יסודות הפוטושופ לא הופך אתכם למעצבי ממשקים. התנסות ב-HTML למשך חצי שעה, לא הופך אתכם למפתחים. ולדעת מזה A\B Test לא הופך אתכם אוטומטית לחוקרי UX.

על אף שזה נשמע קשוח, קחו בחשבון שהכוונה שלי אינה ללעוג לאף אחד. אבל חשוב לי להסב את תשומת לבכם לעובדה שכולם (כולל אני) יודעים הרבה פחות מאיך שאנחנו מציגים את עצמנו.
ואם מישהו מעיד על עצמו כבעל כישורים כאלה ואחרים, אין בהכרח אומר שהוא באמת כזה.
לפעמים, ההפך הוא הנכון.

הצעד הראשון בלהפוך להיות מומחה בתחום, הוא להודות בכמה מעט אתה יודע עליו.

המפתח כאן הוא לא רק להיות צנוע, אלא להכיר בחסרונות שלכם מוקדם ככל האפשר.
אנחנו כולנו עיוורים בכל הנוגע למגבלויות שלנו. והיות ונדרשת דרך ארוכה עד שמגיעים לקריירת UX אמיתית, עלינו להכיר במגבלויות שלנו מהר ככל האפשר כבר בשלבים ההתחלתיים.

***

8. לא, התפקיד הראשון (וכנראה שגם לא השני) שלך לא יהיה בגוגל, נטפליקס, Airbnb או אחרים

את המיתוס השיווקי הזה של ה-Bootcamps ותוכניות הלימוד אחרות, אני חייב לנפץ.
אלא אם כן, יש לכם קשרים מטורפים בחברות הייטק מובילות, והאנשים שם מכירים ואוהבים אתכם מספיק בשביל לתת לכם את ההזדמנות, קרוב לוודאי שלא תעבדו במקומות האלה עם סיום הלימודים.

קחו בחשבון שגוגל מקבלת למעלה מ-3 מיליון פניות בשנה, מתוכם מתקבלים רק 7,000 איש. זה אומר שהם מגייסים 1 מתוך 428 מועמדים, או את ה-0.2% המובילים.

והרוב המוחלט של אותן הפניות הן של מועמדים מוכשרים בתחומם, בעלי אזכורים חיוביים רבים בלינקדאין, בעלי הישגים מרשימים בקריירה, שלרוב, חברות טכנולוגיה גם מתחרות באופן אגרסיבי על מנת להעסיק אותם.

ועדיין גוגל אמרה להם: ״לא, תודה״.

אז אם אנשי מקצוע מנוסים ומוכשרים להפליא מקבלים דחיות מגוגל, אתם יכולים ודאי לדמיין מה זה אומר לגבי אנשי UX בתחילת דרכם.

עם נתונים כאלה, הסיכוי שלכם להתקבל ללמוד בהרווארד, גבוה בהרבה מהסיכויים להתקבל לעבוד בגוגל. וזה תקף לגבי חברות הייטק גדולות רבות אחרות, בהן יש היצע ענק של אנשי מקצוע מאוד מוכשרים, לעומת מספר תפקידים פנויים נמוך בהרבה.

אז למה אם כך, Bootcamps מפרסמים שתוכלו להתקבל לעבוד באותן חברות ההייטק המובילות? הכל מסתכם באשליה, שיווק מטעה ומילוי כיתות.

אני חושב שבגלל שמבחינה טכנית זה אפשרי, עם אותה ייתכנות לקלוע לסל ממרחק של מטר וחצי מבלי לשחק כדורסל מעולם, וטכנית אפשר גם יכול לקלוע לחור במשחק גולף מבלי שאי פעם החזקתם מחבט.
אך האם משהו מתוך כל אלה הוא מציאותי? ממש לא.

למעשה, יהיה לכם הרבה מאוד מזל אם תפקידכם הראשון יהיה באיזה חברה לא מוכרת שעוסקת בפעילויות יומיומיות כמו ליצור תוכנה לגביית מיסים.

מה שהם לא מספרים לכם זה שלמרות שלא סביר שתתחילו את הקריירה שלכם במקומות כמו גוגל, יתכן ותוכלו להתברג למשרות באחת מהחברות המובילות הללו בהמשך, אחרי שתעלו בסולם ותצברו ניסיון וקשרים עם אנשי מפתח מהתעשייה.

אבל הינה שורת המחץ: להרבה מעצבי UX מוכשרים ככל שיהיו, לא הייתה ולא תהיה אף דריסת רגל בחברה טכנולוגית מובילה, והם גם לא בהכרח צריכים אותה.

זה לא אומר בשום דרך, שהם לא טובים במה שבהם עושים. זה רק אומר שהם לא בהכרח צריכים לעבוד באחת מחברות הטכנולוגיה המובילות בכדי שתהיה לכם קריירה משגשגת.

במהלך אחד הפודקאסטים שערכתי, ראיינתי קולגה וחבר שעבד בעבר כמעצב UX בפייסבוק. הוא הדגיש שהתדמית שנוצרה לעבודה במקומות האלה היא מוגזמת. ברגע שאתם מתקבלים לעבוד באחד מהמקומות האלה, אתם עושים עבודת UX על משהו שכבר נבנה וקיים וכל ההשפעה שלכם על המוצר והארגון היא די מינימאלית.

כמות האנשים שרוצים לעבוד בחברות טכנולוגיה גדולות היא עצומה. אבל בסופו של דבר, אתם עושים את אותם הדברים שסביר להניח שתעשו בכל חברה אחרת – לבנות מוצרים דיגיטליים, לעבוד בשיתוף פעולה עם חברי הצוות בארגון ולבצע את עבודתכם באופן המקצועי ביותר.

זה תקף לגבי כל מקום עבודה, בין אם זה בחברת סטארטאפ קטנה או בגוגל. במקום לכוון לחברות טכנולוגיה מובילות, אני ממליץ למצוא מקום בו תצליחו לעבוד טוב בצוות, מקום שיאתגר אתכם ושתוכלו להתגאות בתוצרים שלו.

***

9. אל תהפוך להיות מעצב UX רק בגלל שבא לך לברוח מהקריירה הקודמת שלך

זה דגל אדום שאני נתקל בו לעיתים תכופות: חלק מהאנשים נכנסים למקצוע מהסיבות הלא נכונות. הם שמעו שיוכלו להרוויח משכורת של 6 ספרות מיד עם כניסתם לתחום והחליטו שהקריירה הנוכחית שלהם גרועה. ״עיצוב״ נשמע להם מגניב והם סבורים שיוכלו לעסוק בו לאורך כל הקריירה שלהם.

הבעיה הזאת לא נמצאת רק בתחום ה-UX; הרבה אנשים נהיים מפתחים למשל, כי רוצים להרוויח יותר, מבלי להקדיש מחשבה למה שהם באמת רוצים לעשות בחייהם המקצועיים, או האם הם בכלל יהנו מהמקצוע שבחרו? אותו כנ״ל עם רופאים, עורכי דין, מהנדסים ועוד..

וזאת בדיוק הסיבה שבגללה אנשים בילו שנים, אם לא עשרות שנים בהכנה לקראת המקצוע שלהם, רק בשביל להבין, אחרי שהם כבר עמוק בתוך המקצוע, שהם שונאים את מה שהם עושים.
רק בגלל שעולם החווית משתמש מוזכר לרוב כאחד מהמקצועות המבטיחים לשנת 2020, לא אומר שכל אחד יכול או צריך לעסוק בו.

להלן כמה דוגמאות לתכונות שאיתן קשה להשתלב בתחום ה-UX:

האמת היא שלא כולם בנויים לעסוק בתחום הזה וזה בסדר. ולמען טובתכם האישית (כמו גם טובת התעשייה כולה), חשוב מאוד להיות כנים עם עצמכם בנוגע לזה. אתם לא רוצים להשקיע אלפי דולרים ב-Bootcamps או בתארים אקדמאיים, רק בשביל להבין שזה לא מתאים לכם.

אם אתם כאלה, אין שום דבר רע בלהודות בזה. מודעות עצמית היא מצרך חשוב, כמו גם כנות והכרה בחולשות שלכם.

אתם תעשו לעצמך טובה (וגם למעסיקים העתידיים שלכם) אם תחליטו שזה לא המקצוע הנכון עבורכם. תמיד תהיה דרישה למורים, כבאים, בנקאים וכדומה.. ואם מרגיש לכם שתהנו מאחד המקצועות הללו ותהיו טובים בהם, כנראה שהם מתאימים לכם יותר.

***

10. עבודתך אינה מסתכמת רק בלעצב עבור ״משתמשים״. מטרתה גם להוביל לתוצאות עסקיות, להגדיל את הכנסות החברה ולגרום לכך שמעורבותך בחברה תצדיק את שכרך.

זאת נקודה נוספת שאני מזהה בקרב מעצבי UX צעירים; הם סבורים שהסיבה המרכזית בגללה הם במקצוע היא עיצוב עבור ״משתמשים״.

מדובר במונח מאוד ״טרנדי״ אך יחד עם זאת די מעורפל. והוא מתעלם לחלוטין מהמשתמש הקריטי ביותר; החברה שמעסיקה אתכם.

דמיינו לרגע שחברה כלשהי גייסה אתכם לצוות ה-UX שלה והציע לכם שכר X שנתי. לא משנה מהו גובהו של השכר, הם גייסו אתכם למען מטרה מאוד ספציפית; להגביר את המדדים הקשורים במוצר עליו אתם עובדים.

המדדים מתורגמים לכסף שנכנס לעסק ואמור להיות גבוה מספיק על מנת להצדיק את התשלום בגין השכר שלכם.

אז אתם יכולות לבלות את כל היום שלכם בעיצוב מוצרים דיגיטליים שייראו יפים ויהיו בהם אנימציות מגניבות.. אבל אם כל אלה לא עומדים בדרישות העסקיות של החברה ואינם מגדילים את ערכי ה-KPI, אתם לא מספקים ערך לחברה ולא מצדיקים את השכר שאתם מרוויחים.

במקום זה, אתם פשוט מחשקים ב״ארגז חול דיגיטלי״, וזאת בטח לא הסיבה בגללה העסיקו אתכם מלכתחילה.

ובנימה אופטימית יותר..

אני יודע שהמאמר עשוי אולי לנפץ הרבה אשליות לחלקכם, אך הרשו לי לסיים אותו בנימה אופטימית ולהבהיר שאני לא חלילה נגד Bootcamps או כל מוסד להשכלה גבוהה. אתם יכולים להיכנס לתעשייה (בהנחה שאתם עדיין מעוניינים אחרי כל מה שהצגתי כאן) גם אם זה מתנגש אם כל מה שכתוב במאמר הזה.
בסופו של דבר, הדרך שתעברו היא שלכם בלבד. אני כאן רק כדי לתת עצות המבוססות על המסע שאני עברתי ועל אנשים שמהם שמעתי.

יש מקום למעצבי UX מתחילים. אני מעודד בכל ליבי את כל מי שעשה מעט חשבון נפש והצליח להבין את כל החלקים הפחות טובים בתחום הזה ועדיין נכנס אליו, ולא נמצא שם בשביל הכסף ומוכן להיות סבלני עד שיסלול את דרכו למעלה, במקום לייחל ל״סיפוק מידי מהקריירה״ (מה שלא קורה).

אם אתם מסוגלים להיות צנועים, לדעת לקבל פידבקים באופן חיובי, לאהוב באמת את עולם העיצוב חווית משתמש ומוכנים להיכנס לתחום הזה עם ציפיות ריאליות, אני בהחלט ממליץ לכם לצלול עמוק יותר פנימה.

המאמר נכתב על ידי Sam Harper ותורגם לעברית.
Harper הוא מעצב UX ויוצר תוכן קבוע במגזין הידוע UX Collective.
את המאמר המקורי, ניתן למצוא כאן.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

הוספת תגובה בפייסבוק