אלונה סנבירה | 2 באוגוסט 20204 שיעורים לחיים לאנשי חווית משתמש מתחילים
בכל משרד יש את המעצב הזה, או המעצבת, שהיא מוכשרת ברמות, מפצחת פלואוים לארוחת בוקר או שהטיפוגרפיה שלה תמיד כל כך מדויקת. המעצב ההוא שיודע להניח כל פיקסל במקום הנכון. איכשהו הוא תמיד מצליח לבוא ולסדר לכם את הדברים כשאתם מסתבכים, ואיך לעזאזל לא חשבתם על זה קודם.
אנחנו נהנים לספר לעצמנו שהם מוכשרים ברמה מרגיזה כי הם נולדו ככה, ושאנחנו לא נצליח להיות כאלה גם אם ננסה. ״פעם ניסיתי קונספט דומה אבל זה ממש לא עבד״, אתם אומרים לעצמכם ״לעצב ברמה כזו היא יכולת מולדת״. האמת היא, שזה ממש לא נכון, ובפוסט הזה אני אסביר למה, ואיך אפשר לקדם את עצמנו באמצעות עצמנו, בלי אף אחד שדוחף אותנו מבחוץ.
הסיפור הזה שאנחנו מספרים לעצמנו הוא דוגמא ל״הלך רוח מקובע״. את המונח הזה, ואת התאום הטוב שלו, ״הלך רוח של צמיחה״, תבעה הפרופסורית לפסיכולוגיה קרול דווק (Carol Dweck), בסוף שנות ה-70. פרופ' דווק פיתחה תיאוריית למידה שמהותה פשוטה – מי שמצליח אינו מי שהכי מוכשר או מי שהכי רוצה. מי שמצליח הוא מי שמבין שכישלון הוא צעד קדימה בדרך להצלחה.
כמפתחת הדרכה ברקע שלי, תמיד ראיתי המון קווים מקבילים בין אפיון לבין למידה, ולמי מאיתנו ששואפים להיות אנשי מקצוע מעולים, לפרופ' דווק יש הרבה מה ללמד.
מסגור שפותח הכל
כמאפיינים.ות ומעצבים.ות אנחנו מאוד עסוקים בלחוות את העולם דרך עיניהם של המשתמשים שלנו, ולפעמים אנחנו שוכחים שכל ההחלטות המקצועיות שאנחנו מקבלים מושפעות מצורת החשיבה והתפיסה האישית שלנו. הצלחה וכישלון הן חוויות אוניברסליות, המשפיעות על הדרך בה אנחנו רואים את המציאות, ועבור מעצבים.ות ומאפיינים.ות, החוויות האלה גם ישפיעו על מהלך הקריירה שלנו והיכולת שלנו לעצב מוצרים מוצלחים. על פי ההגדרה של פרופ' דווק, הצורה שבה אנו ממסגרים עבורנו ועבור הסובבים אותנו את אותן ההצלחות, ובעיקר את הכישלונות, היא זו שקובעת איך נקום מהם ונתקדם הלאה.
איך הלכי הרוח משפיעים על התוצאה
פרופ׳ קרול דווק
פרופ׳ דווק ניהלה גוף מחקר מאוד רחב בתחום ״הפסיכולוגיה של ההצלחה״, במסגרתו גם ערכה מחקרים שבודקים איך משפיעים הלכי הרוח האלו על תוצאות של ילדים כאשר הם נבחנים. ילדים בעלי הלך רוח מקובע שמבחנו ונכשלו, נטו להאשים אחרים בכישלון שלהם (״המבחן היה קשה מידי״), או ניסו להמתיק את הכישלון באופן נקודתי (״יש מישהו שהצליח עוד פחות ממני״) ולפתח אסטרטגיות עתידיות שמעידות על כך שהם לא מאמינים שהם יכולים להשתפר (״בפעם הבאה, פשוט ארמה״). כאשר ילדים המחזיקים בהלך רוח של צמיחה נכשלו, נראה היה כי הם מצליחים לייחס את הכישלון לעצמם במקום לסביבה שלהם, או למאפיינים ותכונות שאינם ניתנים בעיניהם לשינוי, מה שהוביל לתחקור הכישלון, למידה עמוקה והצלחה בפיתרון הבעיה בסיבוב הבא.
להיכשל זה לא נעים, ולרוב נעשה הכל כדי להימנע מכישלון. כי מה כישלון אומר עלינו? שאנחנו לא טובים מספיק, לא מבריקים מספיק. לא מוכשרים מספיק.
לקיחת אחריות ובעלות על כישלון, על פי דווק, היא למעשה ההבנה שכישלון מגיע מהשקעה שאינה מספקת. לא עשינו מספיק, או שלא עשינו את הדברים הנכונים כדי להצליח. ההסתכלות הזו ממסגרת כישלון כהזדמנות, מאפשרת לנו להפנים שכל סיבוב בתהליך הוא הזדמנות לשיפור – וכך אפשר לבצע מעגלים של למידה, תחקור, ניתוח, לקיחת אחריות ובעלות, ואז – שיפור.
כאן נעוצים הקווים המקבילים אליהם התייחסתי קודם: כמאפיינים.ות ומעצבים.ות, עלינו לקדם את פני הכישלון בחיוך – כי מהצלחות, סטטיסטית, פשוט לומדים פחות.
איך מאמצים הלך רוח של צמיחה?
זה די פשוט להבין, אבל לא קל ליישם. אז כמה טיפים חשובים שמקדמים צמיחה מקצועית ואישית.
- תהיו סלחנים עם עצמכם. יש ביטוי באנגלית שאומר 'show up' – תגיעו לכל משימה, פגישה או יום עבודה, כשאתם נוכחים ומוכנים לעבוד וללמוד, אבל תזכרו שאתם אנושיים. יש ימים מחורבנים, תקופות קשות וגם תקופות שבהן העבודה היא לא הפוקוס המרכזי בחיים, וזה בסדר. מה שעוזר הוא להסתכל על הדברים בסלחנות ולהבין שעשיתם את הכי טוב שיכולתם באותו הרגע. דרך שמאוד עוזרת לי להיות מפוקסת במהלך הימים היא לעשות לעצמי ״time-blocking״ ביומן, ולייעד משימות ספציפיות לזמן הזה כך ש – א. לא קובעים לי על הזמן הזה פגישות ואני מרוויחה את היכולת לצלול לעומק, ו-ב. כל בוקר מתחיל בצורה יחסית מסודרת ומפוקסת, מה שמקל עליי ״להגיע״. אבל אם יש לי יום לא טוב, מאוד פשוט להזיז את הבלוקים לימים אחרים ולאפשר לעצמי יום רגוע או אפילו יום מחלה או חופש ספונטני בלי לדאוג יותר מידי שדברים יפלו. אל תשכחו שמעצבים.ות טובים, עם ברק בעיניים – דואגים לטפל בעצמם ובעצמן לאורך זמן כדי להימנע משחיקה.
- תשאלו שאלות, תחקרו. אל תתנו לחשש להשתיק אתכם. אם יש תשובה שלא מניחה את דעתכם, בין אם היא ממשתמש, מעמית או ממנהל, התעקשו ושאלו שוב. השאלה השימושית ביותר במקצוע שלנו היא ״למה?״, והיא קידמה אותי מקצועית יותר משאוכל לתאר במילים. תחקור הוא כלי להבנת הכשל הבסיסי בהנחות שלכם, בתפיסות היסוד שלכם והוא זה שיקדם אתכם הכי הרבה. משתמש מבקש פיצ׳ר מסוים? במקום לרשום ולהכניס לבקלוג, תשאלו אותו למה, מה זה פותר עבורו ומה הוא עושה היום כדי לפצות על היעדרו. עמית חושב שמשהו שעיצבתם לא טוב? מבאס! תשאלו – למה? מה הוא היה עושה אחרת? שתפו אותו בשיקולים, רתמו אותו לעזור לכם לפצח את האתגר.
- תשתפו את העבודה שלכם עם אחרים ותלמדו לקבל משוב, גם כשלא נעים לשמוע. זה השיעור שקשה להכי הרבה אנשי מקצוע שאני מכירה. חשוב לבקר את עצמנו וללמוד האם אנחנו מזמנים ביקורת מאחרים, איך אנחנו מגיבים לביקורת שאנחנו מקבלים והאם יש לנו מנגנונים ליישום מה שרלוונטי, וסינון מה שלא. יכולת קבלת ביקורת וניתוח הביקורת שניתנה באופן אפקטיבי, יפריד אתכם מהעדר – ולא רק יהפוך אתכם למקצועיים יותר, אלא גם לשחקני צוות טובים יותר. שאלו את עצמכם שאלות כמו: ״איך הגבתי? זה יעזור לי לקבל משוב כן בפעם הבאה שאבקש?״ ״איך אפשר לשלב את מה שנאמר לי בתהליך שלי בהזדמנות הבאה?״ ״איזה תוצאה אני מצפה לקבל כתוצאה מיישום הביקורת?״ וגם שאלות כמו ״למה זה כל כך הרגיז אותי לשמוע את הביקורת?״ ו-״האם התגובה שלי היא אישית או מקצועית?״ יקדמו אתכם. הקפידו לענות לעצמכם בכנות.
בצוות שלי עובדים יחד 12 מעצבים על איזורים שונים בפלטפורמה, ואנחנו זקוקים לפידבק זה מזה כדי להתקדם. אני משתדלת להכריח את עצמי לבקש פידבק על משהו כל שבוע, כדי לאמן את השריר הזה. כל פעם שאני מקבלת פידבק שלא מתיישב לי אני מנסה ללמד את עצמי לשאול: ״למה חשבת שזו בעיה? / למה אתה מציע את הפיתרון הזה? / איך זה פותר את הבעיה טוב יותר?״ במקום להיכנס למגננה ולמנות את כל הסיבות לבחירות שלי. - תבנו לעצמכם מתודולוגיה שעובדת עבורכם, לאורך זמן. עשיתם פרויקט? שניים? הרמתם שניים-שלושה פיצ׳רים? מעולה! עכשיו הגיע הזמן לקחת כמה דקות עם עצמכם, להריץ לעצמכם בראש מה עבד טוב יותר או פחות בתהליך ולנסות להבין איזה עוד מסלולים אפשר לקחת במשימה הבאה, שעשויים לשפר את התהליך ואף את התוצאה. מתודולוגיות שונות עובדות טוב יותר או פחות עבור אנשים שונים, לכן חשוב ללמוד מהסביבה שלכם, ולהתאים את מה שאתם רואים לעצמכם ולמה שעובד עבורכם. אחרי שנה בתחום בערך, הבנתי שמה שעושה עבורי הכי הרבה סדר כשאני חוקרת דברים זה לבנות מצגת. יש לי פורמט קבוע, כדי לא ליפול למצגת ״ריקה״ ולא מעוצבת. אני מתחילה בראשי פרקים של התהליך ומשם בונה את המצגת בצמוד להתקדמות במחקר שלי. זה עוזר לעשות סדר בראש ולהבין מתי מה שיש לי זה ״מספיק״. את המתודולוגיה הזו אימצתי אחרי שנעשה פרויקט אחד שבו התעקשתי לבנות מצגת, אפילו שלא תוצג ללקוח, וזה הניב תוצר מדויק. באותו רגע הבנתי שזה הכלי שלי שבאמצעותו אני עושה סדר בבלאגן ובלעדיו אני הולכת קצת לאיבוד.
תזכרו את הכוח של ״עוד לא״
באחד הימים נתקלה פרופ׳ דווק בניסיון של מורה בתיכון לקדם הלך רוח של צמיחה בקרב תלמידיו. היא חשבה שהשיטה שבחר מבריקה. במקום לחלק לתלמידים ציון נכשל, הוא חילק להם ציון ״עוד לא״. דווק מסבירה שבעוד ציון נכשל סוגר את הדלת על תהליך הלמידה ומשאיר את התלמידים עם זיכרון צורב, ״עוד לא״ נותן את התחושה שיש מקום לשיפור, שהם מוזמנים לנסות שוב.
בהשאלה לעולם המקצועי שלנו, חשוב לזכור שאנחנו עובדים בעולם איטרטיבי, שתמיד יש נקודת פתיחה ותהליך הדרגתי של התקדמות. אנחנו חיים במצב קבוע של ״עוד לא״. זה גם אומר שתמיד יש לנו הזדמנות לאסוף נתונים, לקבל ביקורת ולשפר את התוצרים שלנו, וגם את עצמנו. (ובמאמר מוסגר, מתודת החשיבה העיצובית שאנחנו עושים בה שימוש כל כך נפוץ מיישמת הרבה מתפיסתה של פרופ׳ דווק).
לכל אחד ואחת מאיתנו יש כנראה במעמקי המחשב את הפרויקט ההוא, הראשון, שקצת קשה להסתכל עליו עכשיו. כנראה שעוד שנה, נרגיש דומה כלפי הפרויקט שאנחנו עובדים עליו ממש עכשיו. התחושה הזו היא ביטוי בעולם הגשמי לתופעה נורמלית וחיובית למדיי: התקדמות. השתמשו בהצלחות קודמות (וגם בכשלונות קודמים) לשמירה על פרספקטיבה ולחיזוק כשצריך.
בנימה אישית,
אני, כמו רבים מחבריי, טיפוס עם ביקורת עצמית מרסקת. זה מנהג מכשיל, שמקדם אותנו מעט מאוד. יש לנו ציפייה מובנית להיות מצוינים בניסיון הראשון, וכשזה לא קורה (באופן טבעי) התחושה היא שלעולם לא נצליח.
לאורך למעלה משנתיים שעבדתי בקריאייט, למדתי בתהליך סזיפי ועמוק איך להסתכל לעצמי בעיניים בלי להתרסק מזה – והעקרונות שכתבתי למעלה הם אלה שקידמו אותי הכי הרבה. גם היום, אני עדיין לומדת.
לא מזמן נתקלתי בסרטון יוטיוב בערוץ שמתמקד בעיקר באיור ואנימציה. זה תחום שבעיני רבים, הכוכבים בו נולדים ולא נעשים. בסרטון, היוצר מביט על תהליך ההתקדמות שלו לאורך השנים ומוכיח שאין קשר בין כישרון להצלחה – אלו שחשובים הם השקעה והתמדה.
קצת רפרנסים לקריאה (וצפייה):
הספר של פרופ׳ דווק, "Mindset: the new psychology of success"
מחקר בנושא שימוש בחשיבה עיצובית ועקרונות ׳הלכי הרוח׳ לשיפור תוצאות בקרב תלמידים (מסמך בתשלום).
לינק להרצאת טד של פרופ׳ דווק על קידום הלך רוח של צמיחה בקרב הילדים שלנו.
כתבה נהדרת. ממש לענין וברור מאד.
גאה בך.